מודל להקמת בית חינוך עתידני
Register
Advertisement

יורם הרפז, הזקן והים, פנים 36, עמ' 10-15[]

יורם קורא לחזרתו של "החינוך הגדול". בחינוך זה יש שני מוקדים: ערכים – דברים הקיימים מחוץ לאדם ונחשבים לאמיתי, ליפה ולטוב; תכונות – דברים הקיימים בתוך האדם, היינו תכונות וחשיבה. חינוך כזה צריך להיות נאמן לאינטרסים הפנימיים שלו, היינו לא להיות פונקציה של מערכות אחרות. האינטרסים הפנימיים נוגעים לתלמידים: פיתוח אישיות התלמיד מתוך ההנחה שתלמיד אינו בועה סגורה אלא מכלול של זיקות חברתיות ותרבותיות. על החינוך לפתח זיקות עמוקות מצד אחד אך גם ביקורתיות מצד שני. לחינוך מן הסוג הזה יש שני מבקרים, התועלתנות החומרית והספקנות הצינית (דה-קונסטרוקציוניזם). התועלתנות החומרית: ההורים רוצים בהישרדות הילד בחברה התחרותית ורואים בחינוך כלי תועלתי לתכלית זו; המדינה רוצה בהישרדותה שלה בשוק העולמי ורואה בחינוך כלי תועלתי לתכלית זו. הספקנות הצינית מפקפקת באידיאלים של החינוך לאמת, ליפה ולטוב וטוענת ש"הכל יחסי", "הכל אינטרסים", והחינוך הגדול אינו אלא חתירה לכוח והתרבות היא מנגנון להשתקת האחר. בית הספר הרגיל הוא מה שלכאורה נותר מן החינוך הגדול לאחר הביקורת ההרסנית התועלתית והספקנית: תכנים כלליים-תרבותיים ובלתי שימושיים לשם הרחבת אופקים, שכלול המחשבה ועידון הטעם, אולם כל זאת לשם השגת תעודת בגרות, המהווה תנאי לקבלה לאוניברסיטה, המהווה תנאי לרכישת מקצוע מכובד, המהווה תנאי לתגמולים נאים.

חזרתו של החינוך אינה העתקת חינוך שהתקיים בתקופה היסטורית כלשהי בעבר, אלא חזרה לעקרונות של "חינוך לערכים ולאמיתות, לתרבות, להשכלה ולעיצוב האופי והחשיבה" (עמ' 12). אולם עקרונות אלה חייבים להיות מותאמים לתנאים התרבותיים והחברתיים של ימינו. התאמה אינה רק חיזוק תנאים אלה, אלא גם סתירתם, ובלבד שהדבר ייעשה מתוך בדיקת המציאות ואילוציה. התייחסות כזו למציאות תגדיר מחדש את החינוך הגדול כחינוך להבנה, או חינוך לחכמה, או חינוך למשמעות. הבנה אינה רכישת אמיתות מוחלטות אלא יצירת ייצוגים של העולם המאפשרים לאדם לפעול בעולם בתבונה. ייצוגים אלה צריכים להיעשות תוך התמודדות עם "הסיפורים הגדולים" ו"הרעיונות הגדולים" שהאנושות יצרה כדי להבין את העולם. הסיפורים והרעיונות מאורגנים בדיסציפלינות (דיסציפלינה: תחום ידע בעל מושא מחקר מוגדר, מושגי יסוד והליכים של ייצור ידע, עם שיטות אימות והפרכה). החשובה שבהן – הפילוסופיה. אולם אין הכוונה לייצר בתי ספר אקדמיים. יש הכרח להתייחס לכל ילד לגופו ולמצב תודעתו. אי אפשר לכפות הבנה מבחוץ. בחינוך כזה לא הילד במרכז ולא התוכן במרכז אלא המפגש הוא במרכז, המפגש בין הילד במצבו המיוחד לבין הרעיונות והסיפורים. מנוסח דבריו של יורם עולה שהייעוד הגדול של החינוך הוא יצירת מפגש נכון. יורם מודה ש"בהחלט ייתכן שחינוך לשם הבנה, באותו מובן "שאפתני" שהצגנו, הוא עניין לתלמידים ולמורים מסוימים. אולי מעטים, אך אינני חושב כך" (עמ' 14). לדעתו הצורך להבין משותף לכל בני האדם.

יורם מתאר בקצרה את מרכיבי הסביבה החינוכית: מטרה: בוגר המקושר בעמקות ובביקורתיות לתרבות ולחברה כמקורות ההשראה של ניסיונו המתמשך לפרש ולהבין את העולם ולחיות חיים מלאים ומוסריים; הוראה: עקיפה ומקדמת למידה עצמית; למידה: למידה חקרנית, פעילה, עצמית ומכוונת להבנת העולם, האדם והעצמי; הערכה: הערכה שמכוונת להעמקת הבנת התלמיד. הערכה מתמשכת ובלתי מורגשת ולא באה בסוף התהליך; תוכנית הלימודים: לא מכוונת הספק אלא מכוונת העמקה. עושה שימוש ברעיונות ובסיפורים הגדולים לצורך השגת הבנה ומודעות; מבנה פיזי וארגוני: מטרת המבנה לספק תנאים אופטימליים ללמידה עתירת הבנה; אקלים: אקלים אינטלקטואלי מדבק בו אין חשש מפני לגלוג של תלמידים אחרים.

המאמר המקורי של יורם הרפז המאמר של יורם הרפז בפורמט pdf

Advertisement