Fandom

מודל להקמת בית חינוך עתידני

צבי לם - "הלחץ החינוכי וההתנגדות לחינוך", בתוך: לחץ והתנגדות בחינוך

103דפים באתר זה
Add New Page
שיחה0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

לחניכים ישנה התנגדות להתחנך. על מנת להבין את שורש התופעה יש להגדיר מהי "התפתחות ספונטנית" ומהו "לחץ חינוכי". התפתחות ספונטנית אלה הם שינויים המתחוללים ביחיד עקב פעולות הגומלין בינו לבין סביבתו. לחץ חינוכי הוא התערבות (מכוונת או בלתי מכוונת) בהתפתחות הספונטנית. נשאלת השאלה: לשם מה נחוץ הלחץ החינוכי? לשם מה להתערב בהתפתחות הספונטנית? תשובה: מתברר שללא לחץ חינוכי פעולת ההתפתחות הספונטנית פוחתת ונפסקת בשלב מוקדם ואז האישיות מפסיקה להיבנות. זוהי "הבניה ספונטנית" של האישיות. מה שנוצר במקרה כזה הוא אישיות ילדותית בעלת התנהגות נוקשה וכושר הסתגלות מוגבל. מכאן עולה שהלחץ החינוכי הוא הכרחי לתהליך החינוך. כיצד נוצרת ההתנגדות לחינוך: הלחץ החינוכי מנסה למנוע או לדחות את הבנייתה ה"סופית" של האישיות, כלומר מנסה למנוע תהליך טבעי, ומכאן מתעוררת ההתנגדות.

ישנן שתי גישות פדגוגיות מרכזיות להתמודדות עם ההתנגדות לחינוך:

  1. פדגוגיה של עיצוב: על פי פדגוגיה זו ההתנגדות לחינוך היא מפגע שיש להתגבר עליו על ידי שליטה בתהליך התפתחותה של האישיות והבנייתה, וזאת מתוך ראיית ההתפתחות כנתונה אך חסרת כיוון. השליטה בתהליך ההתפתחות הספונטנית נעשית על ידי הפעלת הלחץ החינוכי במטרה לנצל את האנרגיה של ההתפתחות לצורך הבניית האישיות בהתאם לדגם אפריורי של "אדם מחונך". ישנן שתי דרכים להתגברות על המפגע: דיכוי ההתנגדות על ידי כפייה של משמעת (סוציאליזציה); ניטרול ועקיפת ההתנגדות על ידי יצירת תנאים להזדהות החניך עם המחנך, וזאת ללא כפייה גלויה אלא לחץ חינוכי עקיף ש"מרדים" את התנגדות החניך (אקולטורציה).
  2. פדגוגיה של ערעור: על פי פדגוגיה זו ההתנגדות לחינוך היא אמצעי חינוכי, כלומר "חומר" שיש לעבוד איתו כמושא להתמודדותו האישית של החניך (אינדיבידואציה). יש, אם כן, לתמוך בהתפתחות הטבעית, מתוך ראיית ההתפתחות כאינה נתונה אלא בגרעינה (בכוח) ומטרת החינוך היא לטפחה על ידי לחץ חינוכי שנועד למנוע את תהליך ההבניה.

בתי הספר של החינוך הפתוח השייכים לאידיאולוגית-העל של האינדיבידואציה טעו לחשוב שללא לחץ חינוכי החניך ימצה את מלוא יכולתו. לם טוען שללא לחץ חינוכי אישיות החניך תתבגר טרם זמנה ותתאבן. החניך ימצה את מלוא יכולתו רק אם אישיותו לא תתבגר טרם זמנה ולא תתאבן. על הלחץ החינוכי לערער על ההבניות של החניך ולהותיר אותו עם בעיות שעליו להתמודד איתן. משמעות הדבר היא הצבת יעד חינוכי של קביעת אישיות התלמיד כאישיות שתכונתה היא ההשתנות המתמדת.

מדוע זהו היעד החינוכי שיש להציב: האדם הוא האורגניזם היחידי שהתפתחותו והסתגלותו אינה נעשית רק על ידי פעולות גומלין עם סביבה מיידית וקבועה, אלא גם עם סביבה רחוקה ומשתנית. אדם שמתחנך רק לנוכח פעולות גומלין עם סביבה מיידית וקבועה אישיותו מתעצבת כאוטומטית ונוקשה. אדם שמתחנך לנוכח פעולות גומלין עם סביבה מורכבת ומשתנית אישיותו מצויה בתהליך מתמיד של שינוי.

הערעור מבחוץ צריך להיות עם טקט. על המחנך להציע לתלמיד נקודת מבט חדשה, ללא שיפוטה וחיסולה של נקודת המבט של התלמיד, אלא מתוך כבוד אליה. ריבוי נקודות מבט פותח את החשיבה ומפתח ביקורתיות. מורה, לדוגמה, יכול לפתח נקודת מבט מסוימת על יצירה כלשהי. כאשר נקודת המבט יציבה בקרב תלמידיו הוא יכול לנסות לערער עליה. על המורה להשתדל להימנע מלומר לתלמידים מה טוב ומה רע, מה נכון ומה אינו נכון ולהשאיר כמה שיותר סוגיות לשיקול דעתם של התלמידים.

לסיכום: לם רואה בהתנגדות לחינוך רכיב חשוב בתהליך הלמידה של התלמידים ובשיקול הדעת הפדגוגי של המורים. ההתנגדות לחינוך היא גילוי של האוטונומיה של התלמיד ועל כן יש לכבדה. פיתוח האוטונומיה צריך להיעשות על ידי דידקטיקה של ערעור, המזעזעת, מתוך טקט ורגישות, סברות של השכל הישר, הנחות מובנות מאליהן וערכים מקובלים, כדי לעודד את הלומד להפעיל שיקול דעת עצמאי וחשיבה ביקורתית.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית